מברצלונה למחוז אוקסיטן

דרום צרפת הפכה להיות הבית השני שלי בשנים האחרונות. כמי שמתגורר בברצלונה וצריך מדי פעם לברוח לחו"ל רק מתבקש להכנס לאוטו ותוך שעה וחצי להחליף מציאות אחת באחרת.

אני מודה שאני מכור לצרפת. כנראה זה קשור לרגשי הנחיתות הבילד-אין שיש לנו הספרדים כלפי השכנים מלמעלה (אמרה שערורייתית של הצרפתים המכוונת אלינו היא שאירופה מתחילה בפרינאים).

כאשר מדברים על דרום צרפת בדרך כלל מתכוונים לפרובאנס והריביירה הצרפתית על שלל הכפרים ועיירות החוף שלהן. אני דווקא רוצה להמליץ על איזור יחסית לא מתוייר, מרהיב ביופיו, שנמצא רק שעתיים נסיעה מברצלונה – מחוז אוקסיטן. המחוז שבירתו היא טולוז היה תחת חסות שליט ברצלונה בתקופת ימיי הביניים והשפה שדוברה בו נקראה לאנג ד'אוק (או אוקסיטנית), שפה הקרובה מאד לשפה הקטלאנית של היום. באוקסיטנית לדוגמא "קצבייה" או "שוק בשר" היו נקראים בוקרייה. בדיוק כשם השוק המפורסם בברצלונה. עד היום מרגישים את ההשפעה התרבותית בין שני צידי הפרינאים - צרפתים רבים ממחוז אוקסיטן מרגישים קטלאנים ודוברים את השפה, ומהצד הקטלאני השפה האוקסיטנית היא השפה הרשמית של עמק ארן בקטלוניה.

את המסלול התחלנו בנסיעה מברצלונה לכיוון הפרינאים המזרחיים שמעבר לגבול. מכיוון שחצי מהמשפחה היא ישראלית התנאי היה שתמיד יהיה לפחות מקור מים אחד בסביבה – נחל, מעיין, מפלים, אגם. לא משנה מה העיקר שיהיה רטוב. האיזור הראשון שביקרנו בו אם כן, היו הכפרים לגדות נהר Têt, נהר בעל מים צלולים ודגי טראוט צבעוניים.

Villefranche de Conflent

וילפראנש דה קונפלן הוא כפר קטן שהוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. הכפר המתוארך לשנת 1090 היה במשך מאות שנים תחת שליטת הצד הקטלאני, אך תמיד היה במוקד סכסוכים בין הצד הזה לצד הצרפתי. המאה ה-17 היתה סוערת במיוחד עבור התושבים. הכפר היה נתון למצור ארוך של הצרפתים ובהמשך עבר לשליטה צרפתית. מספר משפחות מהכפר ניסו לבצע הפיכה אלימה ואף טבחו בכל המשמר הצרפתי תוך שעות ספורות, אך כוחות חדשים שנשלחו לכפר השתלטו עליו חזרה והוציאו להורג את כל המורדים. הביצורים והמנהרות שבתוך החומות השתמרו עד היום ואף ניתן לערוך בתוכן סיור המסביר על ההסטוריה עקובת הדם של הכפר הפסטורלי. באופן כמעט פרדוקסלי, הכפר הפצפון הבנוי משני רחובות בלבד, מככב ברשימת "הכפרים היפים בצרפת". תושבי הכפר דאגו לשמר את המבנים התקופתיים והמקום הפך לביקור חובה לכל מי שבאיזור. בהתאם לחוקים המחמירים של התאגדות הכפרים העתיקים, כל שינוי במבנה פרטי או ציבורי אסור בהחלט ושיפוץ מבנה ישן חייב להעשות תוך שמירה על המראה העתיק. אם צריך להחליף אדן חלון שנרקב, החדש צריך להראות "ישן" באותה המידה.

ניתן לבקר במצודת ליבריה החולשת על הכפר ואפשר רק להנות מהמקום הציורי. במרחק הליכה מהכפר ישנה מערת נטיפים מרשימה עם בריכות תת קרקעיות בשם Grotte des Grandes Canalettes

Eus

גם הוא כפר שנכנס לרשימת הכפרים היפים בצרפת. יכול להדמות לכם שמחלקים את התואר הזה לכל ישוב, בעיקר בגלל הקירבה המצחיקה ביניהם (רק 12 ק"מ אחד מהשני), אבל Eus נכנס לרשימה היוקרתית הזו בצדק. ברחובותיו היפים תמצאו את כל מה שכיף בכפר צרפתי קטן שלא תופס מעצמו – בתים תקופתיים עם אדניות פרחים, סמטאות שנפתחות לכיכרות רחבות, בולונז'רי ותיק, סנדלר ובית קפה עם גישה אגבית לתיירים. תוכלו לטפס במעלה הרחובות לכנסיה הרומנסקית שבראש הכפר ומהמרפסות לתצפת על הר קניגו.

Orgues d'Ille sur Têt

שמורת טבע הנמצאת ליד עיירה קטנה בעלת אותו השם. העיירה לא בולטת ביופיה אך השמורה שלידה זה סיפור אחר. פיסת אדמה קטנה בצבעים כתומים-אדומים לוהטים וסלעים שנראו כאילו פיסלו אותם לצורת עמודים. תופעה גיאולוגית זו קיבלה את השם "ארובות פיות" (באנגלית התופעה נקראת Hoodoos). העמודים עשויים אבן חול רכה ובקצה שלהם יש שכבה סלעית קשה יותר. השחיקה של הגשם והרוח משפיעה על גוף העמוד ומדקקת אותו, בעוד שבקצהו נותר מגן סלעי שמונע ממנו להתמוטט. תופעה זו מופיעה בכמה שמורות טבע בארה"ב וקנדה ובאזור קפדוקיה שבתורכיה. נחמד שבמסלול הצנוע שלנו זכינו לראות נופים כמו לקוחים מעולם אחר.

נפרדנו מאיזור הפרינאים המזרחיים ועלינו לכיוון אוד (Aude).

איל סור טט | דוד קובוס | דויד קובוס

Cucugnan

לכפר קוקוניון הגענו בעקבות טחנת רוח ובולונז'רי מיוחד מאד בשם Les Maitres de Mon Moulin, אותה מנהל הבולונז'ר המפורסם רולאן פוייאה. הייחודיות של המקום היא בסוגי הקמח איתם הם אופים – קמחים מזנים עתיקים שלא עברו השבחה או הונדסו גנטית ומקורם מאיזורי שונים בעולם. חלקם מגיע מאסיה, חלקם מאירופה עצמה ויש אפילו זן אחד שהגיע מישראל. זרעי החיטה נטחנים במטחנת אבן שבמקום ומעובדים לבצק עשיר. הבצק אז מוכנס להתפחה בשידת מגירות ייעודית ומחכה שם עד לרגע הכנסתו לתנור העצים. אנחנו הגענו לכפר בשעת בוקר מוקדמת וריח הלחם הטרי הגיע עד לחנייה שבקצה הכפר. בחנות שנמצאת למרגלות טחנת הרוח ניתן למצוא חוץ מלחמים גם עוגיות חמאה מתובלות עם פירות ואגוזים ומאפים נהדרים של בוקר.

לא רחוק מקוקוניון נמצא הכפר טאוטבל Tautavel. ליד הכפר הרדום הזה גילו מערה ובתוכה שרידים של אדם קדום. או יהיה נכון יותר לומר האדם הפרה הסטורי הראשון של אירופה, שאף זכה לכינוי האדם מטאוטבל. השרידים מתוארכים ל-450,000 שנים, כמעט חצי מליון שנים. במוזיאון הפרה הסטורי שהוקדם בכפר ניתן לראות שחזור של השרידים ופריטים נוספים שנמצאו במערה, ביניהם כלי ציד. אל המערה עצמה אי אפשר להגיע, שכן החפירות עדיין נמשכות, אך אפשר לראות אותה מגדות הגורגס, לשם מגיעים כולם כדי להתרענן.

אז מה זה בעצם גורגס(Gorges)? עדיין לא מצאתי הגדרה מדוייקת למקורות המים הללו, אבל הכי קרוב שאפשר להגדיר אותם הן בריכות מים טבעיות, או ערוצי נחל עם נקיקים של מים. לגורגס יש מאפיינים מאד מסויימים, הבריכות הקטנות הן תמיד כחלק מנהר, ולרוב ימצאו בין שני צוקי סלעים גבוהים. ככל שעולים במעלה הנהר כך כמות הרוחצים מצטמצמת ולעיתים אפשר להנות מבריכות פרטיות לחלוטין. אם אתם מטיילים בצרפת או ספרד חפשו את המילה Gorges במפות ותמצאו הרבה אפשרויות רענון שרק מקומיים מכירים.

Gorges de Galamus

הגורגס של גלמוס הוא רצף של בריכות טבעיות בצבע טורקיז שמהוות חלק מנהר Agly. כביש צר ומפותל מלווה את הנהר לאורכו. ניתן לרדת לנהר מכמה שבילים לאורך הכביש, אך אנחנו שמענו שהבריכות היפות ביותר נמצאות במקטע הצפוני של הנהר, דווקא היכן שהכביש הופך לצר מאד. בחודשי הקיץ פועלים רכבים יעודיים של השמורה המספקים את שירותי ההסעה, שכן שני רכבים לא יכולים לעבור באותו המקטע, אבל אנחנו בטיימינג מושלם כמובן הגענו ביום שלמחרת עונת התיירות, כאשר רכבי ההסעה הפסיקו את שירותם. החלטנו שאם כבר הגענו עד לשם אז כמובן שממשיכים. חשבנו רזה ועשינו את כל הדרך לבריכות בדממה.

מסלול ההליכה-שחייה בבריכות נפרש לאורך מספר קילומטרים כאשר את המקטע הצפוני ניתן לעשות עם בגד ים ונעליים מתאימות, וחלקו הדרומי יותר של הבריכות כבר נחשב לפעילות "קניונינג"עם חבלים וקסדות. המלצה מיודעי חן – הגיעו בשעת צהריים מוקדמת כאשר השמש גבוהה בשמיים, ואחרי הטבילות אתם יכולים להעלות חזרה את טמפרטורת הגוף. מכיוון שהגורגס נמצאים בין שני צוקים השמש נעלמת במהירות ואתם נותרים לקפוא על סלע נטול קרני שמש.

עזבנו את הכפרים של אוד והמשכנו בדרכינו לאריאז' (Ariège). איזור אריאז' כמעט ולא מוכר לתיירים ובכללם גם תיירים צרפתים. זהו אמנם אחד המקומות המפורסמים ביותר שבו עובר טור דה פראנס אבל המוטו התיירותי הקודם של האיזור – " אריאז' – צריך לאזור אומץ", הדיר את רגליהן של משפחות ומבקרים רבים מהאיזור. אפשר להבין את הכוונה מאחורי משפט המחץ. באריאז' יש שילוב מרגש ממש של עמקים מוריקים לצד נופים פראיים ויערות אין סופיים.

Mirepoix

מירפואה או מירפוייש (תלוי אם הוגים בצרפתית או קטלאנית) היא כנראה העיירה הכי יפה בכל אריאז'. בשנת 1289 כתוצאה מאגם סמוך שעלה על גדותיו העיירה הוצפה מים ונהרסה כליל ומספר שנים מאוחר יותר נבנתה מחדש בצידו השני של הנהר. מאז הצליחה העיירה לשמור על המבנים המקוריים מימיי הביניים שהורמו באותה התקופה על כלונסאות. מומלץ לבקר בקתדרלה אשר בנייתה משלבת את סגנון הרומנסק המאוחר ואת הסגנון הגותי, דבר המקנה לה מראה פשוט אך דרמטי גם יחדיו.

Foix

אם התגעגעתם לבקר בכרך גדול וסואן, פואה זה הדבר הכי קרוב שתמצאו. עיר הבירה של אריאז', על 9000 תושביה, מציעה מוזיאונים, לא מעט מסעדות ובתי קפה ותנועה של אנשים ברחוב אחרי השעה 17:00 אחה"צ. בתחומה נמצאת מצודת פואה, ביקור מומלץ בעיקר אם אתם מלווים בילדים. המצודה מתוארכת למאה העשירית ומאז עברה הרבה קרבות עד לשנת 1569, אז הנרי דה נווארה, מלך נווארה ושליט פואה הפך למלך צרפת (לימים נודע בשם הנרי הרביעי). המצודה מחולקת לחללי תצוגה של חדרי שינה, חדר אוכל, תצוגה של שיריונות וכלי נשק תקופתיים, שיטות ציד וכדומה. המיוחד במקום היא חצר המצודה שחיה ונושמת את ימיי הביניים. ישנן בקתות עץ שונות הפזורות ברחבי החצר ובהן אנשים מימיי הביניים עסוקים במלאכתם. סתת מוכשר בדיוק מסיים תבליט פרחוני באבן, ארבעה צעירים חסונים מטעינים קטפולטה אמיתית ואישה סמוקת לחיים מוציאה מהתנור מוט ברזל לוהט ומכה בו בפטיש. כעבור שעתיים כבר יהיה לה סט פיגיונות.

מערת ניאו (Niaux)

המערות הפרה הסטוריות ובעיקר אלו שהתגלו בהן ציורים הן תופעה יחודית לאירופה. רובן התגלו בצרפת וספרד כאשר חלק נכבד מהן התגלה על התפר ההררי שבין שתי המדינות. המיוחד במערת ניאו הוא בכך שניתן לחזות בציורים המקוריים מסוף תקופת האבן בתוך המערה עצמה. ברוב המערות הכניסה לציבור אסורה מחשש לפגיעה בציורים, ומה שמבקרים למעשה רואים זו רפליקה של אותה המערה שנבנתה ממש בסמוך לזו המקורית. המימדים של מערת ניאו גם הם מעוררים השתאות – גובהה כ-50 מטרים ורוחבה כ-50 מטרים נוספים. המערה משתרעת על פני שני קילומטרים של שבילים, גלריות ואגמים תת קרקעיים. במערה לא תמצאו פנסי לד צבעוניים או רמקולים עם קולות של פכפוכי מים וכלי הקשה. זה שמור לשואו של מערות הכאילו. הביקור במערת ניאו נעשה לאור פנסים ובמהלכו תוכלו לחזות בעשרות ציורי קיר של סוסים, איילים וביזונים, חלק מתוך המאות שהתגלו במערה. בחלל אחר נמצאו עקבות של כפות רגליים קטנות אשר השתמרו במשך למעלה מ-12,000 שנים. הקירבה הבלתי אמצעית לאנשים ולחיים שהתקיימו ממש באותו המקום לפני אלפי שנים מרגשת באמת.

משם המשכנו לתחנה האחרונה שלנו לפני החזרה לספרד. Ax Les Thermes התגלתה כעיירה הכי “tourist oriente” באיזור אריאז'. כנראה בגלל הקירבה לאתרי הסקי שבאיזור. אפילו קזינו היה שם.

את השם קיבלה העיירה בזכות בריכות המים התרמיות הנמצאות בשטחה. מנהג מאד מקובל של התושבים הוא לשבת על שפת הבריכות, לטבול את הרגליים במים החמים ולשתות סודה. מרכז העיירה הומה ועמוס במבקרים אבל אחרי כל הכפרים והמערות, הנהרות והעצים די מלהיב להסתובב בין אנשים מקולחים ודוכני קרפ.

טיולים בטבע:

יש המון מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים למי שמעוניין. מומלץ לגשת לנקודות מידע לתייר בעיירות השונות ולבקש מפה ומסלולי טיול. המסלולים משתנים לפי אורך ודרגת קושי ואפשר למצוא משהו לכל אחד. סיכמנו פה אחד שהאיזור הכי יפה בכל הטיול היה אריאז' ובייחוד הפרינאים האריאז'ים, שם תמצאו שילוב של אגמים, נהרות, מפלים ויערות של עצי אשוח עצומי מימדים. אם תגיעו בחודשי הקיץ סביר שתתקלו בעדרי סוסים שחורים שאופיניים להרי הפרינאים.

הגעה:

הדרך הכי נוחה ופשוטה היא טיסה ישירה לברצלונה והשכרת רכב. יש כביש מהיר המגיע מברצלונה לגבול הצרפתי תוך כשעה וחצי ומשם ניתן להתחיל את הטיול עצמו.